| |
: ספר סימן רעד|
| שיל"ת ב` איפאלא ה` חוקת תרנ"ב לפ"ק:{לרב גדול אחד}מכתבך הגיעני ואני מצטער בצערך וד` ישלח רפואה שלימה במהרה לזוגתך תי` ונפשך בשאלתך היות שהרופא נתן לה סם להטיף לתוך העין ב` או ג` טיפין איזה פעמים ביום ע"י שפופרת קטן של גמי וזכוכית וצריך לזה זהירות וזריזות מאוד שלא להטיף לה יותר או פחות ואין לך מי שיעשה זאת בשום אופן רק אתה בעצמך אך מצאה כתם על חלוקה באופן שהיא טמאה משום כתם ונסתפקת אם מותר לך להטיף לתוך עיניה וכבר ראית מ"ש בזה רמ"א וש"ך ביו"ד סוס"י קצ"ה דאין היתר למשש הדפק לאשתו נדה רק באין שם רופא אחר וצריכה אליו ויש סכנה בחליה:ומה שצדדת לומר דמה שסיים הש"ך דבאין סכנה אסור למשש הדפק קאי אדלעיל כשיש רופאים אחרים אבל בדליכא אחר אפשר דשרי אפי` שלא במקום סכנה, לא כן הוא שהרי סיים וכדאיתא בתשובת הרמב"ן ובדברי הרב והרי בדברי הרמב"ן ורמ"א מבואר דאפי` ליכא אחר לא שרי אלא במקום סכנה ופירוש דברי הש"ך הוא כך שדחה דברי ב"י שכתב דלרמב"ם אסור אפי` יש פקנ"פ משום אביזרא דגילוי עריות וע"ז כתב כיון דאינו דרך חיבה אין כאן איסור דאורייתא וכן המנהג פשוט שרופאים ישראלים ממשמשין הדפק של אשה אפי` א"א או עכו"ם אעפ"י שיש רופאים אחרים עכו"ם וכו` והיינו משום דאינו אשתו ואין לבו גס בה ליכא חשש משום הרגל עבירה וכיון דליכא משום ג"ע מותר אפי` בליכא סכנה ואיכא אחר וע"ז סיים מ"מ באין סכנה אסור לבעלה למשש הדפק כשהיא נדה וכו` משום דבעלה חמיר טפי שלבו גס בה ואיכא משום הרגל עבירה ומכ"ש לדעת הרמב"ם דאיכא למיחש שיבוא לידי תאוה וחיבה ואיכא איסור דאורייתא בנגיעה קריבה דג"ע ולכן אסור באין סכנה ואפי` ליכא אחר ולא עדיף באינו עושה דרך חיבה לרמב"ם לדעת הש"ך מלדעת רמב"ן: וגם אין להקל משום דכתמים דרבנן דאדרבה כל שקיל יותר יש לחוש יותר שיבוא לידי הרגל דבר כמ"ש טו"ז שם בשם הב"ח בימי ליבון:ומ"ש להקל דאפשר גם סכנת אבר מקרי סכנה ומכש"כ בעין דמצינו בו קולא לגבי תענית ודחית מגמרא סנהדרין ע"ד דביכול להציל באחד מאבריו לא ניתן להצילו בנפשו ולא חילק בין עין לשאר אברים, הנה הדחייה אינו כלום דודאי גם עין קיל מהריגה אבל מ"מ אפשר דעדיף משאר אברים אך הראיה מתענית אינו כלום דשם הטעם משום דלכאב עינים מזיק התענית ולא לכאב שאר אברים אדרבה משמע שם דכאב עינים קיל ממעוברות ומניקות ובגוף הדבר משמע מלשון הראשונים ואחרונים דדוקא משום פקנ"פ התירו ולא משום סכנת אבר:ועיין באו"ח סי` שכ"ח סעיף י"ז ג` שיטות בסכנת אבר ועיין מג"א שם סקי"ב דבאיכא סכנת אבר מותר לישראל לחלל שבת בידים במלאכה דרבנן ועיין מג"א סקי"ג ומחה"ש שם וא"כ אפשר ה"ה הכא כיון דליכא איסור דאורייתא שרי משום סכנת אבר, ועיין שם סעיף ט` החושש בעיניו וכו` מחללין עליו את השבת והוא מגמ` ע"ז דף כ"ח ע"ב ומבואר שם דמחללין את השבת אפי` במלאכה דאורייתא אבל מבואר בר"ן פרק שמנה שרצים דדוקא אם יש בדבר סכנת מיתה דטעמא משום דשורייני דעינא בלבא תלי אבל לא משום סכנת עורון ע"ש לכן קשה להקל בזה:ומ"ש עפ"י חידושי הר"ן נדה י"ט דדם חימוד טהור הוא רק שחשש שנתערב בו דם נדה וכאן נמי יש רגלים לדבר שבא לה מחמת ייסורים וטורח הדרך והוי כדם חימוד וא"כ דוקא ברואה ממש חיישינן שמא נתערב בו דם נדה ולא בכתם הנה חפשתי בחידושי הר"ן ולא מצאתי כעת בחפזי אבל כמדומה שחידושי הר"ן קאי רק לענין שאינו מכשיר או דס"ל שדם חימוד אינו בא מן המקור אבל דם הבא מן המקור ודאי טמא אפי` רואה מחמת אונס ורק קישוי סמוך ללידה רחמנא טהרה מזיבה:ומ"ש בשם פ"ת שם אות י"ז בשם מקו"ח להניח בגד דק על הדפק ואז מותר לבעלה רופא למשש לה הדפק וכן יש לעשות בנ"ד ול"ד למ"ש פ"ת שם אות ג` בשם יד אליהו דשם הוא דרך חיבה, ולפענ"ד לא נ"ל כן כי דינים אלו נובעין מתה"ד סימן רנ"ב ושם קודם שמחלק בין הוא חולה דמותרת לשמשו כמבואר בתשובות הרא"ש ובין היא חולה דאסור לשמשה והוי ס"ל דשניהם שווין מחלק בין נגיעה בגופה לשימוש בלי נגיעה כגון להושיט דבר מידו לידה ושאר שימושים שהם בנגיעה ע"י דבר אחר שהוא מותר ע"ש וא"כ י"ל דגם לבתר דמסיק לחלק בין הוא חולה להיא חולה דאסור ס"ל דבהוא חולה מותר אפי` בנגיעה בגופה אבל בהיא חולה אסור נגיעה בגופה אבל עכ"פ נגיעה ע"י ד"א מותר כן נ"ל כוונת מקו"ח:אבל נ"ל לפמ"ש תוס` זבחים כ"ד ע"א ד"ה הואיל וסוכה ל"ז ד"ה דבעינא דלא מקרי לקיחה ע"י ד"א אלא כשאוחז הד"א בידו ועי"ז מטלטל הדבר אבל אם כרך ידו באיזה דבר או כרך דבר על דבר הנוטל ואוחז שניהם בידו זה לא מקרי לקיחה ע"י דבר אחר רק חציצה ע"ש וזה נראה דעת הר"ן בע"ז נ"ט דבדבר לח ל"ש מגע נכרי ע"י ד"א כיון שא"י לטלטל ע"י ד"א ע"ש ודברי פ"ת יו"ד סימן קכ"ג אות ג` צ"ע מדברי הר"ן הנ"ל וה"נ אינו מותר במגע ע"י דבר אחר אלא כשאוחז הד"א בידו ועל ידו נוגע בה אבל כשהדבר אחר כרוך עליו או על ידו זה מקרי רק חציצה ולא מגע ע"י דבר אחר ומגע בחציצה לא מצינו דשרי וזה ברור:אבל מה שנ"ל להקל קצת הנה דעת הש"ך דאפי` לרמב"ם אין במישוש הדפק איסור תורה כיון שאינו דרך תאוה וחיבה וב"ש באה"ע סי` כ` סק"א חולק דלרמב"ם אפי` אינו דרך חיבה אסור מה"ת ופלתי בהלכות נדה הביאו סד"ט סוס"י קצ"ה תירץ דשאני במישוש הדפק דבמלאכתו עוסק ע"ש ונ"ל ראיה לדבריו מע"ז דנ"ז ודף ס` ועיין ביו"ד סי` קכ"ד סי"ט ובש"ך שם דהיכא דעוסק במלאכתו לא חיישינן לניסוך וה"נ לא חיישינן להרהור ואף דבע"ז דף ע"א מחלק לנסך אין פנאי לבעול יש פנאי יש לחלק הרבה משם ולפ"ז נראה דכל היכא דטרוד במלאכתו יותר יש היתר יותר דבציר ליה עי"ז תאוה וחיבה והרהור וחימוד:ובהכי ניחא לי דברי רמ"א יו"ד סוס"י קצ"ה דבסעיף ט"ז אהא דכתב המחבר אשה והיא נדה אסור לבעלה ליגע בה כדי לשמשה כגון להקימה ולהשכיבה ולסומכה כתב רמ"א וי"א דאם אין לה מי שישמשנה מותר בכל וכן נוהגין אם צריכה הרבה לכך [ובפירוש צריכה הרבה אני מסתפק אם כוונתו שהוא צורך גדול או כוונתו שצריכה הרבה פעמים לכך וא"א ע"י אחרים] ולא התנה דבעינן סכנת נפשות דוקא ובסעיף י"ז גבי מישוש הדפק התנה ויש סכנה בחליה ועיין בספר חכמת אדם סוף כלל קט"ז שתפס ג"כ בפשיטות ואם אין לה מי שישמשנה וצריכה הרבה לכך המנהג להקל ובמישוש הדפק כתב וצריכה אליו שיש סכנה בדבר מותר למשש לה הדפק, ולפמ"ש ניחא דבמישוש הדפק נהי דעוסק במלאכתו אבל אינו טרוד כ"כ במלאכתו שלא יקלקל וא"כ אפשר שיבא לידי תאוה כמ"ש מנח"י ועיין מחה"ש לכן אינו מותר אלא במקום סכנה אבל להקימה ולהשכיבה ולסומכה שטרוד במלאכתו שלא יקלקל ולא יזיק לה מותר אפילו שלא במקום סכנה ומ"ש רמ"א ולפמ"ש וכו` כ"ש דמותר למשש לה הדפק אין כוונתו דמישוש הדפק כ"ש משימוש אלא דמישוש הדפק במקום סכנה ואין אחרים כ"ש משימוש שלא במקום סכנה וא"ש:ועיין בנדה דף י"ג דאמרינן ה"נ כיון דבעיתי לא אתי להרהורי ע"ש ולפ"ז בנ"ד נמי כיון דבעיתי שלא יטיף יותר מב` וג` טיפין שלא יזיק אותה לא אתי להרהורי הגם שיש לחלק בין מיבעית שלא יזיק לעצמו ובין מיבעת שלא יזיק לאשתו מ"מ יש סברא לומר דבכה"ג לא מחמרינן כולי האי:סיומא דפסקא נ"ל כיון שהעיד רמ"א שהמנהג שאם אין לה מי שישמשנה מותר לשמשה אם צריכה הרבה לכך אלא שבטו"ז קרא תגר ע"ז והרי פוסק אחרון בעל חכ"א העיד שהמנהג להקל כדברי רמ"א א"כ יש להתיר בנ"ד אלא כיון שהאחרונים החמירו מאוד במישוש הדפק וע"כ צריך לחלק ביניהם כמ"ש או חילוק אחר לכן להטיף לתוך העין ע"י שפופרת שהוא מגע ע"י ד"א נ"ל להתיר אבל ליגע בעין גופא לפתחו אם אפשר ע"י אחר תעשה זאת ע"י אחר ואם א"א בשום אופן ע"י אחר יש לעשות כמ"ש פ"ת בשם מקו"ח הגם שדחיתי דבריו מ"מ יש עוד עמוד לסמוך עליו, ועין בעין נראה בשוב ד` שבות עמו, ויהי עלינו נועמו כנפשך ונפש הנאמן הטרוד מאוד וכותב בחפזון:עמרם הק` בלוהם בק"ק הנ"ל+ משנת העמרמי - הערות הגאון רבי מנשה הקטן שליט"א, בד"ה ומ"ש עפ"י חדושי הר"ן נדה י"ט דדם חימוד טהור הוא וכו` הנה חפשתי בחדושי הר"ן ולא מצאתי כעת בחפזי וכו` עכל"ק. ואני יגעתי ומצאתי, הנה דברי הר"ן הם בדף כ` ע"ב וז"ל הר"ן ז"ל האי דם חימוד הוא פירשו בו דם חימוד הוא וטהור והקשו על זה מדאמרינן בפ` בתרא דמכילתין תבעוה לינשא ונתפייסה צריכה לישב ז` נקיים כלומר משום דמחמדא אלמא משמע דדם חימוד טמא הוא אלא ודאי האי דקאמר דם חמוד לא לטהרו אחר כן אלא כדי להראות חכמתו, ול"נ דאפשר דאי קים לן, ודאי דדם חימוד טהור והאי דצריכה לישב ז` נקיים משום דאגב חימוד מתעוררים דמיה ואע"פ שדם חימוד טהור אפשר שנמשך אף דם נדות עמו עכ"ל. נראה דבאמת כוונתו דבא מן המקור וגם לענין טהרה לבעל מיירי דדם חימוד טהור הוא לגמרי אלו היה ברור לן דדם חימוד הוא, אלא שאף על פי כן מצרכינן לה ז` נקיים משום דחיישינן שנמשך דם נדות עם דם חימוד כיון דממקור קאתי, ומעתה הכי נמי אפילו נימא כן ברואה מחמת אונס עכ"פ צריכה ספירה ז` נקיים דחיישינן שנמשך אף דם נדות עמה נמצא דלענין דינא דברי רבינו מכוונים ודלא כדעת השואל, אבל פירושו בדברי הר"ן ז"ל צ"ע. ובעיקר דין משמוש הדפק עיין פת"ש בשם הרדב"ז ובשו"ת זרע אמת הספרדי ובשו"ת בשמים ראש סי` קי"ח ובערוך השלחן יו"ד סי` קצ"ה הכ"ז. ובדרכ"ת יו"ד סי` קצ"ה ס"ק נ"ו הביא דברי רבינו מכת"י ע"ש.ציונים לספרים המביאים את דברי הבית שערים, שו"ת בית שערים יו"ד סי` רכ"ח, טהרת הבית ח"ב עמ` רי"א, רי"ג, רכ"א, שו"ת באר משה ח"א סי` נ`, שו"ת ציץ אליעזר חי"ב סי` נ"ח, שבט הלוי הל` נדה סי` קצ"ה, שו"ת קנה בשם ח"א סי` צ"ב, בדי השלחן ביאורים ססי` קצ"ה.+ | |
|
Another site by e-Notations